Vayedaber

הלכה: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ כול'. הָא לִתְבּוֹעַ תּוֹבְעִין. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְֹא בְדָא. וּלְמַשְׁכֵּן אֵין מְמַשְׁכְּנִין עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמשכן. ולענין למשכנו לעולם בעינן עד שיביא שתי שערות והיינו אפי' כבר הגיע לכלל שנים אכתי לאו גדול מיקרי ועד שיביא שתי שערות שאז הוא גדול לכל עונשין שבתורה ולחיובים וממשכנין אותו עד שיתן:

אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא. אמרו שתובעין אותו דמכיון שלא הגיע לכלל שנים ושתי שערות ג''כ לא הביא קטן ממש הוא ואפי' לתבוע אין תובעין אותו:

הדא דתימר בשהביא שתי שערות. כלומר וקטן שאמרנו דלתבוע תובעין אותו היינו בקטן שלא הגיע לכלל שנים והוא משנת י''ג ויום אחד והביא שתי שערות דלענין שאר דינים קטן מיקרי ובקטן כגון זה תובעין אותו:

גמ' הא לתבוע תובעין. כל אלו שאמרו אין ממשכנין אותן אבל לתבוע אותם שיתנו תובעין ואם נתנו נתנו והא דתנינן לקמן אע''פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם ומפרש לה התם דדייקינן הא תובעין אין תובעין אותן ליתן היינו בקטן שלא הביא שתי שערות וכדלקמיה:

כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי דֶּרֶךְ הַכָּבוֹד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כיני מתניתא. כן צריך למיתני במתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד וכדפרישית במתני':

משנה: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׁר בּוֹ שׁוּלְחָנוֹת יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה. בְּעֶשְׁרִים וַחֲמִשָּׁה בוֹ יָֽשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ. מִשֶּׁיָּֽשְׁבוּ בַּמִּקְְדָּשׁ הִתְחִילוּ 4a לְמַשְׁכֵּן. אֶת מִי מְמַשְְׁכְּנִין לְוִייִם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשׁחְרָרִין אֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. וְכָל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵק. אֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הֵעִיד בֶּן כּוּכְרִי בְּיַבְנֶה שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא שׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לֹא כִּי אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא. אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁין מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל הוֹאִיל וְהָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ הֵיאָךְ הֵם נֶאֱכָלִין:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לעצמן. להנאתם דכתיב כל מנחת כהן וכו' אבל האי לאו דרשה הוא דדוקא במנחת כהן לבדו הוא דאמר קרא כליל תהיה לא תאכל אבל לא באותה שיש לו שותפות בה עם הצבור וכן הלכה שהכהנים ג''כ חייבים לשקול ותובעין אותן אבל אין ממשכנין אותן כדתנינן במתני' דלעיל:

לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. דמיחייב הוא דכתיב כל העובר על הפקודים ודריש ליה כל העובר בים סוף יתן והכל בכלל כהנים לוים וישראל וכדקאמר בגמר' להאי מ''ד:

מתני' אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. דס''ל שאינו מחויב כלל לשקול וס''ד אמינא דאינו רשאי לשקול לפי שמתרומת הלשכה היו באין ג''כ העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ויש מהן אכילה לכהנים ומכיון דכתיב גבי מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אלו היו נותנין שקליהם לתרומת הלשכה לא היה מותר להם לאכול שירי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים קמ''ל דאעפ''כ אינו חוטא. ואית דמפרשי דסד''א דמכיון שאינו חייב לשקול אם שוקל נמצא קרבן צבור קרב משל יחיד קמ''ל שאינו חוטא לפי שמוסר אותו מחצית השקל לצבור לגמרי ולא חיישינן שמא לא ימסור יפה יפה:

ואין ממשכנין את הכהנים. אע''פ שתובעין אותן ליתן אם לא נתנו אין ממשכנין אותם מפני דרכי שלום מפני שעבודת הקרבנות עליהם מוטל וחולקין להם כבוד ובגמ' אמרו שכך צריך לשנות במתני' מפני דרך הכבוד ולפיכך אינו חושב התנא בסוף פרק הנזקין לזה בדברים שאמרו שם מפני דרכי שלום:

שוב אינו פוסק. מליתן בשבילו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו:

וקטנים. אין ממשכנין אותן בשלא הביאו שתי שערות אבל אם הביאו שתי שערות הרי הן כגדולים מבן י''ג ואילך כמו בכל מיני חיובין ועונשין וממשכנין אותם כדאמר בגמ':

אבל לא נשים. דכתיב ונתנו איש כופר נפשו ולא אשה ולא עבדים שאינן משוחררין שאינן חייבין אלא במצות שהנשים חייבות בהן:

את מי ממשכנין לוים וכו'. ולאפוקי ממ''ד בהלכה דלקמן דמפרש כל העובר על הפקודים כל דעבר על. פקודיא אלא כמ''ד כל דעבר בימא יתן:

בעשרים וחמשה בו ישבו במקדש. וזהו ירושלים נקרא מקדש וישבו לגבות והתחילו למשכן למי שאינו רוצה ליתן ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפי' כסותו:

מתני' בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה. בכל ערי ישראל היו החלפנים יושבין שהן מחליפין מחצית השקל לאנשים שמביאין כל אחד ממטבע מדינתו ואינו יודע כמה מהם למחצית השקל והשלחנות אלו היו תובעין בנחת כל מי שיתן להם מקבלין ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן:

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הֵעִיד כול'. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. טַעֲמֵיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ. שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יִתְּנוּ. רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כֵּן מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה. חַטָּאת יָחִיד מֵתָה. אֵין חַטָּאת הַצִּיבּוּר מֵתָה. מִנְחַת הַיָּחִיד קְרֵיבָה כָלִיל וְאֵין מִנְחַת צִיבּוּר קְרֵיבָה כָלִיל. וְקַשְׁיָא. מֵשִׁיבִין לָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בוֹ. שֶׁאֵין חַטָּאת צִבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת. 4b וְהוּא מוֹתִיב לוֹן תוּ. לֹא נִדְבַת יָחִיד הִיא. וְאִינּוּן מֵתִיבִין לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְסְרָה לַצִּיבּוּר כְּמִי שֶׁהִיא נִדְבַת צִיבּוּר. כְּתִיב כֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל הַפְּקוּדִים. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. כָּל דַּעֲבַר בָּיַּמָּה יִתֵּן. וְחֳרָנָה אָמַר. כָּל דַּעֲבַר עַל פִּקּוּדַייָא יִתֵּן. מָאן דַאֲמַר כָּל דַּעֲבַר בָּיַּמָּא יִתֵּן. מְסַייֵעַ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מָאן. כֹּ֗ל דַּעֲבַר עַל פִיקוּדַייָא יִתֵּן. מְסַייֵעַ לְבֶן כּובְרִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' טעמא דרבן יוחנן בן זכאי. דאף הכהנים חייבין דכתיב זה יתנו למנין זה י''ב שבטים יתנו ואף הכהנים בכלל שבט לוי הן:

כן משיבין חכמים לר' יהודה. שאמר בשם עדות בן בוכרי וס''ל כוותיה דטעמא שאין הכהן בכלל החיוב משום שהמנחות באין מתרומת הלשכה והאיך יהיו שיריים נאכלין לכהנים וכדפרישית במתני' וחכמים משיבין לו דלא היא כשם שמצינו חילוק בין חטאת יחיד שמתה ובין חטאת הצבור שהיא רועה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה לפי שאין חטאת הצבור מתה כך הוא במנחות מנחת יחיד של כהן הוא שקריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל והן אלו ששיריהם נאכלין לכהנים ויש לכהן חלק בהן כדאמרן במתני':

וקשיא. על הא דאמרו חטאת צבור אינה מתה ומשיבין כך לר' יהודה וכי משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו דהא הכי תנינן לעיל בריש שני שעירי שאין חטאת צבור מתה ר' יהודה אומר תמות ולא משני מידי:

והוא מותיב לון תו. וכן מצינו שהשיב להם עוד ר' יהודה דכי לא נדבת יחיד הוא וכלומר דנהי דאמריתו דלענין מה ששיריים משל מנחת הצבור נאכלין לכהנים לא קשיא דלא נאמר פסוק זה לא תאכל אלא במנחת הכהן לבדו אבל מ''מ הא קשיא דהיאך קרבנות צבור קריבין משל נדבת יחיד דכיון שאין הכהן מחוייב לשקול נדבת יחיד בתרומת הלשכה איכא:

ואינון מתיבין ליה. דהא נמי לא קשיא דמכיון שנמסרה לצבור וכו':

כל דעבר בימא יתן ואידך אמר וכו' מ''ד כל דעבר בימא מסייע לרבן יוחנן בן זכאי. דמחייב לשקול ואידך מסייע לבן בוכרי וקמ''ל דבהאי פלוגתא גופה היא דפליגי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source